פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על באר הגולה, באר ו ט״ז

1 1120 לשונו שם בפתח פרק יז: "מן המאמרים... שתתבונן, היותם לא מקבלה קדומה, ולא שהם ז"ל האמינום מוכרחים מן הכתוב... הוא זה שנאמר לך, וזכרהו לתכלית אשר עוד תדענו", ומביא המאמר מפרק בן סורר ומורה, שמביא בסמוך.

2 1121 והגמרא תחילה רצתה להוכיח כן מהרן ושרה, ולבסוף הוכיחה כן מבצלאל בן אורי בן חור, שדורות אלו הולידו בהיותם בן שמונה שנים.

3 1122 זהו המשך דברי המ"ע.

4 1123 ונקודתו היא, שלדורות הראשונים היו חיים ארוכים יותר מדורות שלנו, ולכך המתחייב מזה שיאחרו מלהוליד, ולא שיקדימו להוליד, וראה הערה 1125.

5 1124 "וכל אשר" - והסבה אשר.

6 1125 לשונו שם: "כי מספורי התורה כבר התבאר שהממהר למות ממהר להוליד, וכן בהפך. ראה את דבר עשרת הדורות אשר מאדם ועד נח בראשית פרק ה. וכן בהדרגה ראה העשרה דורות שמנח עד אברהם בראשית פרק יא, ועל נקלה תבין כי הוא הדבר אשר דברנו... וכן התבאר מדברי רש"י ז"ל פסוק בראשית יז, יז 'הלבן מאה שנה יולד', שכתב, וזה לשונו; 'אע"פ שהדורות הראשונים היו מולידין בני ת"ק שנה, בימי אברהם נתמעטו השנים, ובא תשות כח לעולם, ומהרו תולדותיהם צא ולמד מעשרה דורות שמנח ועד אברהם, שמיהרו תולדותיהן בני ל' ובני ע'', עד כאן... אשר מהם הוכחה... כי מהירות התולדה ותשות הכח כאחד יבואו".

7 1126 רש"י בראשית א, כז: "ויברא אלקים את האדם בצלמו - בדפוס העשוי לו. שהכל נברא במאמר, והוא נברא בידים, שנאמר תהלים קלט, ה 'ותשת עלי כפכה'". ואודות שאדה"ר נקרא "יציר כפיו" של הקב"ה, כן מבואר בב"ר כד, ה. וכן בסדר הושענות לסוכות אומרים "כהושעת אדם יציר כפך". וכן כתב בתפארת ישראל ר"פ ב, ושם הערה 4.

8 1127 ב"ר ט, ה "ראוי היה אדם הראשון שלא לטעום טעם מיתה", ופירש המהרז"ו שם "יציר כפו של הקב"ה היה ראוי שיחיה כאחד מצבא מרום, וכמו שנאמר בראשית ג, כב 'הן האדם היה כאחד ממנו'". וגם כאשר לבסוף נגזרה עליו מיתה בב"ר שם, מ"מ הואיל והוא יציר כפיו של הקב"ה "ראוי שיהיה חייו ארוכים ביותר". והרמב"ן בראשית ה, ד כתב: "והסבה באריכות ימיהם, כי אדם הראשון מעשה ידיו של הקב"ה, נעשה בתכלית השלימות בנוי בכח בקומה, וגם אחרי שנקנס עליו שיהיה בן מות, היה בטבעו לחיות זמן רב".

9 1128 לשונו בגו"א בראשית פי"ד אות כא ד"ה ואולי: "כבר היו תמהים גם כן על חילוק הדורות שהיו קודם המבול, ואחר המבול, ואשר הם בזמן הזה. כי זה המחלוקת אשר יש לי עם אותם האנשים; כי הם יביטו אל הטבע בלבד, מעיינים במורכב, וכל מה אשר יגזורו על המורכב, יגזרו על נשואו, והוא הצורה והנפש, שהצורה נתלה בנושא. וכאשר נגזר על המורכב מיתה והפסד, יגזרו על הצורה גם כן. ואני אומר ההפך; כי כל אשר נגזר על נשואו, והוא הנפש לפי עניינו, נגזר על החומר שהוא טפל אצלו. ולפי ענין הצורה, בערך זה ויחוס זה מתחבר חומר אליו בטבע. שאם הצורה ראויה מצד עצמה להמשך המציאות, יתחבר לה דומה, הוא החומר שראוי לזה גם כן. כלל הדבר; כפי אשר ראוי לצורה, יש לה חבור חומר הובא למעלה בבאר החמישי הערה 515. ומפני שיש חילוק והבדל בין הדורות כמו שהתבאר, פירוש העולם יש לו התחלה ויש לו סוף, בכל הדברים אין התחלה וסוף שוים, וזהו שגורם שנוי בנמצאים, לפי קרבתם אל התחלה ואל הסוף. וזהו הראיה הגדולה שיש על חידוש העולם מה שהעינים רואות, כמו שיתבאר במקומו בעזהשי"ת. מסגולת ההתחלה שהוא יותר ראוי למציאות, מדבר שהוא קרוב אל הסוף. שהרי ההתחלה נמצא ראשון, וההתחלה תנאי במציאות הסוף, שלא ימצא הסוף אלא אם קודם נמצא ההתחלה. ואין להתחלה שום תנאי. ודבר שנמצא בלי תנאי, מציאותו יותר מדבר שיש למציאותו תנאי הובא למעלה בבאר החמישי הערה 170... ומפני שינוי הראש והסוף, יש שינוי לכלל צורת העולם, ומזה הגיע שינוי לצורת הנמצאים בעולם בהתחלה ובסוף, כמו שהתבאר. ונתחבר אל כל אחד ואחד חומר לפי עניינו הראוי לו; הדברים הקרובים אל הבריאה קרובים אל המציאות יותר, שהרי הם קודמים בבריאה, ודבר זה שהם נבראו קודם מורה שהם קרובים אל המציאות. וקדימת מציאתן נמשך אחריו צורתו, והבדל שלהן מצד צורתן, ולפיכך קדימת בריאתן נמשך אחריו הצורה, וזה שגורם אריכות מציאתן גם כן, והכל ימשך אחר הצורה". ובסמוך יבאר יותר החילוק שבין קודם המבול לאחרי המבול.

10 1129 "תולדותם" - אופן הולדת בנים.

11 1130 הרי שחשיבות הדור הבא היא משום שהדור הקודם הולך. באופן, שהמצאותה של מיתה בעולם היא המכתיבה את אופן הולדת הבנים, וכמו שיבאר. וגמרא מפורשת היא, שכך שנו חכמים ע"ז ה. "בואו ונחזיק טובה לאבותינו "עושי העגל" רש"י שם, שאלמלא הן לא חטאו, אנו לא באנו לעולם, שנאמר תהלים פב, ו 'אני אמרתי אלקים אתם ובני עליון כולכם', חבלתם מעשיכם שם פסוק ז 'אכן כאדם תמותון וגו". למימרא, דאי לא חטאו לא הוו מולדו, והכתיב וכו'". הרי שהגמרא סברה בהו"א שקודם חטא העגל שישראל לא היו בני תמותה, לא היו מולידים בנים כלל. ובמסקנה הגמרא לא חזרה בה לגמרי מהבנה זו, אלא אמרה "לא תימא 'לא באנו לעולם', אלא 'כמי שלא באנו לעולם'". ופירש רש"י שם "לפי שהן היו חיים לעולם, וכל זמן שהן קיימין אין אנו חשובים כלום". הרי מוכח שחשיבות הבנים היא מחמת מיתת ההורים, אך כל עוד שהיו ההורים חיים לעולם, אזי הבנים אינם חשובים כלום. וראה בתפארת ישראל פמ"ז תשלח. מה שכתב על כך. וכן חזינן מבני אדה"ר, שאע"פ שנולדו קודם חטא אדה"ר, מ"מ נזכרו בתורה רק לאחר החטא רש"י בראשית ד, א. אלא הם הם הדברים. כי קודם החטא הרי אדה"ר היה אמור לחיות לעולם רמב"ן בראשית ב, יז, והובא למעלה בבאר השני הערה 492, ולכך אין לידת בניו בגדר קיום העולם, וממילא הושמטה אז לגמרי מהתורה. ורק לאחר שנגזרה מיתה על האדם, ולידת בניו נהפכה לקיום העולם, אז הוזכרה לידתם.

12 1131 "כפי ערך חייהם" - בהתאם לצרכי חייהם, כאשר היו בגיל מאוחר יותר. ובגו"א בראשית פכ"ו אות כא ביאר שלאחר רביע שנותיו של אדם צריך שישא אשה, ולכך אמרו אבות פ"ה מכ"א "בן שמונה עשרה לחופה", שהוא רביעית משבעים שנה פחות חצי שנה. וביאר לפי"ז שבימי האבות, שחיו בממוצע קרוב למאה ששים שנה, רביע שנות האדם היה ארבעים שנה, ולכך עשו נשא נשותיו בהיותו בן ארבעים בראשית כו, לד. הרי שזמן נשואיו של אדם נגזר ממשך ימי חייו, וככל שחייו ארוכים יותר, רביע חייו מתאחר יותר, וכדבריו כאן.

13 1132 אך מהמבול ואילך השתנה מאוד אורך ימי בני אדם. שהרי עשרה הדורות שמאדה"ר ועד נח המפורטים בתורה בראשית פרק ה חיו הרבה מהם מעבר לתשע מאות שנה אדה"ר, שת, אנוש, קינן, ירד, ומתושלח, ולמך שמת צעיר מכולם, היה בן שבע מאות ושבעים שנה במותו בראשית ה, לא. ואילו עשרה הדורות שלאחר המבול, המפורטים בתורה בראשית פרק יא, שֵם אמנם חי עד שש מאות שנה בראשית יא, יא, אך לאחריו היתה ירידה תלולה באורך חייהם, עד שתרח מת בהיותו בן מאתיים וחמש שנים בראשית יא, לב. והרמב"ן בראשית ה, ד כבר עמד על כך. ומעתה יבאר הטעם שלאחר המבול כ"כ השתנתה אריכות חייהם.

14 1133 "וקצב" - וקצבה.

15 1134 לבני אדם שהיו לאחר המבול.

16 1135 לשונו בגו"א בראשית פי"ד אות כא ד"ה ולפיכך: "ולפיכך הנולדים קודם המבול היה חייהם ארוכים הרבה ביותר, כי היה להם קדימה לגמרי. שאחר המבול היה עולם חדש, ואותן שהיו קודם המבול היו קודמים, שהיו בעולם שעבר, ולפיכך היה חייהם ארוכים הרבה מאוד, ודבר זה מבואר". ומה שכתב בגו"א שהדורות עד המבול הם בגדר "קדימה", הוא מה שכתב כאן שהם "שייכים אל אדם הראשון", שעד המבול העולם השתייך לגדרו של האדה"ר, אך לאחר המבול, שהחל עולם חדש, שוב אין האדה"ר מגביל וקוצב את צורת האדם, ולכך היה שנוי מהותי באורך חייהם. ובח"א לסנהדרין נט: ג, קסד. כתב: "כל הדורות עד נח מתייחסים לאדם הראשון". ועוד אודות שאחר המבול החל עולם חדש, כן מבואר למעלה בבאר השני הערה 523, ולהלן בבאר השביעי הערה 60.

17 1136 לבני אדם שהיו לאחר המבול.

18 1137 פירוש - לאחר המבול לא היה גדר אחד לזמן הולדת בנים, כי כאמור למעלה הולדת הבנים נגזרת מאורך חייהם, וכשם שלא היתה קצבה באריכות ימיהם, כך לא היתה קצבה לזמן הולדת בנים.

19 1138 יבמות סד: "בימי דוד אימעוט שני, דכתיב תהלים צ, ו 'ימי שנותנו בהם שבעים שנה'". ובנתיב התשובה פ"ד ד"ה ועוד יש כתב: "אז בימי דוד העולם עמד על עמדו, שהיה חיי האדם ע' שנה, והיו הכל שוים. לא כמו שהיה בראשונה, שלא היו חיי האדם זה כמו זה, רק מחולקים בעצמם. אבל מן דוד המלך ואילך היו הכל שוים שנות האדם, זה כזה, ע' שנים". ובביאור הדבר, ראה בגו"א בראשית פי"ד אות כא ד"ה ואל, שכתב: "ואל יקשה לך, שא"כ היה ראוי שיהיה דבר זה נמשך, ויהיה תמיד כך פוחת והולך חיי האדם. קושיא זאת היא קושיא של כלום, שאין עוד השתנות... כי דבר זה היה נוהג עד זמן דוד, ולא שייך יותר מזה קדימה, כי נקרא 'קדימה' דבר שהוא מוקדם, ודבר זה אין קדימה אחר שעבר זמן חצי עולם. כי מזמן הבריאה עד דוד פחות מג' אלפים שנה ראה שם הערה 67 בביאור החשבון, וכל זה 'קדימה' נקרא. וכאשר היה כאן קדימה - לפי זה היה להם חיות ארוך והמשך לזמן. כי מה שהקדים מציאותן מורה על התיחסות שיש להם לעולם הזה ביותר".

20 1139 ראב"ע בראשית לח, א: "והנה נולד אונן... וגדל עד שהיה לו זרע, וזה לא ימצא פחות מי"ב שנה". וכן באמרי בינה פי"ז כתב: "אפילו דרך זרות לא יוליד פחות מי"ב שנים ויום אחד".

21 1140 לשון המ"ע באמרי בינה ס"פ יז: "והנה שמחתי כי אחרי אשר כתבתי עד הנה, ראיתי קיום לדברינו בספר המהדורות להר"ר ישעיה הראשון, כי בפרק בן סורר... כתב", והוא רבינו ישעיה דטראני תוספות הרי"ד, ונקרא "מהדורות" כי הוציא פירושיו במהדורות שונות ראה מבוא לתשובות תוספות רי"ד הוצאת מכון התלמוד הישראלי עמוד מ, שהובאו שם דברי המ"ע האלו. ואינו בידינו, וכפי שצויין בפתח דבר לפסקי הרי"ד לסנהדרין ההוצאה הנ"ל "כי מכל תורתו של רבינו ישעיה זצ"ל, פירושיו, חידושיו, פסקיו, גירסותיו ונוסחאותיו למסכת זו סנהדרין, לא הגיעו לנו כי פסקיו אלו", ושם לא נמצאים דברים אלו.

22 1141 פירוש - בת שבע ילדה כאשר היא היתה בת שבע שנים כי ילדה את שלמה כשהיתה בת שמונה, וקודם לכך הפילה ולד ש"ב יא, כז, וכמבואר בגמרא שם.

23 1142 כך מבואר בתוך חשבון שהגמרא עושה להוכיח שדורות ראשונים הולידו בהיותם בן שמונה שנים, שעם כל זה בצלאל היה לכל הפחות בן י"ג שנה כשעשה את המשכן, כי אז הוא נקרא "איש". הרי אע"פ שהיו מולידים בשמונה שנים, מ"מ שם "איש" אינו אלא מי"ג שנה. ותוספות סנהדרין סט., סד"ה בידוע עמדו על קושי זה, וכמו שביארו שם המהר"ם והמהרש"א.

24 1143 ואם אינו "איש", איך היה מוליד בשמונה שנים. ונראה להטעים שאלה זו, שכתב הר"ן בחידושיו לסנהדרין סט., שכשם שבאשה בנים הרי הם כסימנים יבמות יג., כך באיש אם הוליד כשהוא קטן, הוא מיד נעשה כגדול, שהקטן אינו מוליד. והמשך דבריו כאן הוא של רבינו ישעיה.

25 1144 בית הלל סנהדרין סט:.

26 1145 ברכות כ. "מאי שנא ראשונים דאתרחיש להו ניסא, ומאי שנא אנן דלא מתרחיש לן ניסא". והגמרא לא תירצה שהקב"ה עושה נסים רק לראשונים, אלא תירוץ אחר "קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם, אנן לא מסרינן", מוכח ש"השם יתברך עושה נסים גם לאחרונים כמו לראשונים". והטעם, כי הנסים נעשים מצד מדת הרחמים כמבואר בח"א לגיטין נו. ב, קג., וברחמים אין נפק"מ מהי מדרגת המקבל, אלא שכל עוד שהמקבל הוא בצרה וצריך לרחמים, ה' מרחם עליו כמבואר למעלה בבאר הרביעי הערה 802. ובמאמרי פחד יצחק סוכות שנדפס בשנת תשס"ג, מאמר ל אות ה איתא: "השפעת הרחמים מבוססת על הכרת חסרון המקבל... כל עצמו אינו ניזון אלא מבחינת היות הזולת חסר, ומעיקרא נולד ממצב שלילי, ואין מקום לשטן לשלול את הרחמים מחמת מעלת המקבל". ולכך "השם יתברך עושה ניסים גם לאחרונים כמו לראשונים".

27 1146 יש כאן הד ליסודו שכל נס הוא רק לשעה, וכמו שכתב בגו"א בראשית פכ"ח אות יז ד"ה והבן, לגבי שהאבנים מתחת לראשו של יעקב נעשו לאבן אחת רש"י בראשית כח, יא, וז"ל: "בעת המראה היו האבן אחד כאשר עלה יעקב במעלתו, ואחר כך חזר להיות כמו בראשונה, כמו הרבה נסים, שהיה המטה לנחש שמות ד, ג, שחזר לקדמותו שם פסוק ד". ובהקדמה שניה לגבורות ה' יז כתב: "הבלתי טבעי אינו תמידי, אך הוא לפי שעה". ובנצח ישראל פ"נ תתיג. כתב: "הנס הוא לצורך שעה", ושם הערה 38. וראה נר מצוה ח"ב הערה 259. ובפחד יצחק פסח, קונטרס רשימות ה, אות ח, כתב: "החוק השולט בהופעת הנסים גוזר אין לו לנס אלא שלטון זמני. כלומר כל נס מוכרח הוא להיות נתון בין שני הגבולים של זמן. זאת אומרת כל נס אין הופעתו אפשרית אלא בתורת הוראת שעה... כשם שבתורה אנו אומרים באמונה שלימה שזאת התורה לא תהא מוחלפת... ומ"מ יתכן בו עקירה לשעה לצורך מיוחד רמב"ם הלכות יסודי התורה פ"ט ה"ג, כמו כן עקירתו של חוק הטבע לא תתכן כי אם בתוך הגבולים של זמן מסויים".

28 1147 כי כל נס הוא חריגה מהנהגת סדר העולם הטבעי, וכפי שכתב בדר"ח פ"ה מ"ד רכז., וז"ל: "לשון 'נס' שהוא דבר יוצא מן הטבע ומסדר העולם". ובשבת לב. אמרו "ואם עושין לו נס, מנכין לו מזכיותיו", ובח"א שם א, כ. כתב לבאר: "פירוש, כאשר עושים לו נס יוצא מן הסדר הטבעי, מנכין לו מזכיותיו הבלתי טבעים. כי הזכיות אינו דבר טבעי כלל, רק הם לו שמורים לעולם הבא הבלתי טבעי. וכאשר הש"י נוהג עם האדם שלא בטבע, מנכה לו מן זכיותיו אשר אינם טבעיים, שהרי אוכל מה שראוי לו לעולם הבא הבלתי טבעי, בעולם הזה, כאשר הש"י עושה לו נס בלתי טבעי, ודבר זה מבואר". ובהקדמתו לאור חדש נג: כתב: "הנסים שייכים ללילה, כי היום הוא מיוחד להנהגת הטבע, והנסים הם בלילה". וכן כתב בנר מצוה ח"ב קט..

29 1148 מעין זה ביאר היד רמ"ה בסנהדרין שם, שלדורות הראשונים היתה סייעתא דשמיא מיוחדת שהביאה אותם להוליד מבן שמונה שנים, ולכך סברי ב"ה שאין ללמוד מהם לדורות המאוחרים.

30 1149 כי שם נאמר על הקבוע, ולא על הארעי, וכמו שכתב בגבורות ה' פס"ד רצג. בביאור הפסוק משלי י, ז "זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב", וז"ל: "ואמר 'זכר צדיק', ולא אמר 'שם צדיק', ורצה לומר אפילו זכירה של צדיק, שהוא שם ארעי, הוא לברכה. ולהפך, 'ושם רשעים ירקב', שם הקבוע להם ירקב". ולכך שם "איש" נאמר רק על בן י"ג שנה, כי זהו הזמן הקבוע להקרא בשם זה, ולא קודם לכן, שאז מדובר בחידוש לשעה, ואינו דבר קבוע.

31 1150 חולין מג. "אין מזכירין מעשה נסים" "להביא ראיה מהן" רש"י שם.

32 1151 וההבדל בין הסבר זה להסברו הראשון הוא בביאור הטעם מדוע מה שאירע לדורות ראשונים שהיו מולידים בני שמונה שנים נקרא בשם "נס". לפי הסברו הראשון זהו מחמת שזו יציאה מסדר העולם התמידי, ובהשוואה לסדר העולם נקרא מה שאירע לדורות הראשונים "נס". אך לפי הסברו השני זהו מחמת שהתברכו מן השם יתברך ביותר, וברכה יתירה זו נקראת בשם "נס". ומהבדל זה מסתעף עוד הבדל; בביאור טעם שאין דורות אחרונים למדים מדורות ראשונים. לפי הסברו הראשון, עצם קריאת הדבר בשם "נס" הוא הוא המבדיל את דורות הראשונים מדורות אחרונים, כי דורות ראשונים התנהגו שלא בדרך העולם, לעומת דורות אחרונים שהנהגתם היא בדרך העולם. אך לפי הסברו השני, שם "נס" ניתן לדורות ראשונים לא מחמת השוואתם לסדר העולם, אלא מחמת שהיו מתברכים מן השם יתברך ביותר, והטעם שדורות אחרונים אינם למדים מדורות ראשונים הוא משום הכלל האומר שאין למדים ממעשה ניסים. ומ"מ לפי שני ההסברים האלו מדובר בדבר התלוי בדורות הראשונים, שזכו לכך שהיו מולידים בני ח', ולא איירי בנס גמור, המופקע מהנהגת אותו הדור.

33 1152 ולשיטת המ"ע בדרך הטבע אין אדם מוליד בפחות מי"ב שנים אף בדורות הראשונים. דוגמה לדבר; יוכבד ילדה את משה בהיותה בת ק"ל שנה רש"י שמות ב, א. והראב"ע בראשית מו, כז הקשה על כך, מדוע התורה לא הזכירה נס זה כפי שהזכירה בשרה את נס לידת יצחק בראשית כא, ב. ובגו"א שמות פ"ב אות ב תירץ: "אחר שהכתוב מגלה לך שינוי התולדה באותו זמן, שנאמר שמות א, ז 'פרו וישרצו', ועל כרחך פירושו שלא היו מולידים בדרך הטבע ומנהגו של עולם, שהיו מולידים הרבה בפעם אחת "שהיו מולידות ששה בכרס אחד" רש"י שמות א, ז, ואם כן אין ענין ליתן זה נס ליוכבד, כי אחר שלכל ישראל היה זה, שהשם יתברך חזק את כח התולדה". וכן כתב בגבורות ה' פט"ז עו., וז"ל: "כי למה יזכיר דבר זה שהיתה בת ק"ל, אחר שמצאנו שהיו פרים ורבים בלי שיעור עד שהולידו הרבה בכרס אחד. וכאשר היה רבויים בלי מנהגו של עולם, אין זה חדוש מה שהולידה את משה רבינו עליו השלום בת ק"ל שנה, שלא כמנהגו של עולם, שהרי נראה כי חזק הקב"ה טבעיהם להוליד". לאמור, הראב"ע הבין שלידת משה היתה נס, ולכך תמה על השמטת הדבר מהתורה. אך הגו"א מבאר שאחר שהקב"ה חיזק את טבע כח התולדה של אותו דור, ממילא כך היה טבע אותו הדור, ואין זה נס. והוא הדין לנידון דידן; דורות ראשונים הולידו בני ח' לא מחמת "כי היה מעשה ניסים לגמרי", אלא שכך היה טבע דורות ראשונים, שנתברכו ביותר, עד שהיו מולידים בהיותם בני ח' שנים.

34 1153 פירוש - נכריה יכולה להתעבר כשהיא קטנה, אך בת ישראל תתעבר רק כשהיא גדולה. והמ"ע באמרי בינה פי"ז הביא גמרא זו להוכיח שנקבה אינה יולדת "פחותה מי"א שנים ויום אחד אפילו דרך זרות, ודאי לא תתעבר, ובשנת הי"א ויום אחד אם תתעבר ספק שתמות כמבואר בהמשך הגמרא שם... והזכר אשר הוא מאוחר לנקבה להגיע לגדלות, גם בשנת הי"א ויום אחד אפילו דרך זרות אינו מוליד". אמנם המהר"ל יוכיח מגמרא זו את ההיפך, וכמו שמבאר.

35 1154 במה שאמרו שנכרים מולידים שלא כסדר.

36 1155 או קודם שהבת היא גדולה.

37 1156 פירוש - מגמרא זו מוכח שסדר העולם אינו חל באופן מוחלט וגמור על הכל, אלא יש כאלו שיכולים לצאת מסדר העולם, ואין סדר העולם בולם אותם שלא יוכלו לצאת ממנו.

38 1157 מה שישראל בדורות הראשונים הולידו לבני שמונה שנים.

39 1158 ואם הגוים לפחיתותם אינם כפופים לגמרי לסדר העולם, כל שכן שישראל למעלתם לא יהיו כפופים לגמרי לסדר העולם.

40 1159 לגנאי, שעלולים להפגע מדבריו.